כשאומרים ‘חברתי’, מתכוונים בדרך כלל למיזמים שבנויים על תרומות ופילנתרופיה


פרסום מקורי: טלי חירותי-סובר “דה מרקר” | בתמונה: פמלה הרטיגן צילום: IVN


כשבעלה של ד”ר פמלה הרטיגן, מומחית ליזמות, שמע כי קיבלה הצעה לעמוד בראש המרכז ליזמות חברתית בבית הספר למינהל עסקים סעיד באוניברסיטת אוקספורד – הוא היה בטוח שמדובר בבדיחה. “אוקספורד בת 800 שנה”, הוא אמר, “אחד המקומות הכי מסורתיים בעולם, דווקא שם יובילו תחום לימוד כל כך חדשני?” החשש לא היה נטול בסיס. “בדיחה מוכרת שואלת: “כמה אנשי אוקספורד צריכים כדי להחליף נורה?” מספרת הרטיגן. “התשובה היא: מה זה להחליף?”

על אף הבדיחות (והחשש) החליטה הרטיגן, שהגיעה לישראל באחרונה כמרצה אורחת בכנס השנתי של ארגון IVN , לקחת את התפקיד – ובשנים האחרונות היא ממונה על לימודי היזמות החברתית באוקספורד. אף שהיא משתמשת במושג “יזמות חברתית” בלי סוף, הרטיגן מודה שהיא שונאת אותו. “הגיע הזמן להיפטר ממנו”, היא אומרת. “טרמינולוגיה מכוונת לתפישת עולם. כשאומרים ‘חברתי’, מתכוונים בדרך כלל למיזמים שבנויים על תרומות ופילנתרופיה. התלות בצ’ריטי (חסד) היא מחלה. מי שמתמכר לה מתקשה לחשוב בכלים אחרים.

“אנחנו מחנכים ליזמות שונה לגמרי – כזו שפותרת בעיות של קהילות שלמות, אבל עושה זאת בכלים עסקיים, ולמטרת רווח. לא מדובר במגזר השלישי הכולל עמותות, וגם לא במגזר הרביעי – עסקים שאת רוב הרווח משקיעים בחזרה בארגון. אנחנו רוצים שהסטודנטים שלנו ייצאו לשוק העבודה כשהם מבינים שיזמות היא כלי נפלא לפתרון בעיות עולמיות, ושניתן גם להרוויח מכך. לא מדובר בתפישה חברתית, אלא בתפישה אינטליגנטית. אישית הייתי מעדיפה להחליף את המושג ‘יזמים חברתיים’ ב’יזמים חכמים'”.

לקריאת המאמר בדה מרקר

IVN  הוא ארגון חברים הפועל ליצירת שינוי חברתי בר קיימא בישראל, באמצעות  השקעה  במיזמים ובפרויקטים חברתיים־עסקיים ופילנתרופיה יזמית. הוקם ב–2001 ומורכב מאנשי היי־טק והון סיכון, בעלי עסקים, תאגידים ותורמים מישראל ומארה”ב