החיים שהיו לי לפני שנה שונים לגמרי! … לפני שנה הייתי בן אדם ביישן יותר, לא ידעתי לנצל זמן פנוי… פחדתי שאלך יום אחד לעשות שטויות כמו שהרבה בני נוער עושים… כיום, כל דקה שעוברת אני חושב שיכולתי לעשות מהדקה הזאת משהו”.  פ. בן 17 וחצי, אחד מבני הנוער ב”עלית קופי” – מיזם עסקי ביחידה לקידום נוער באור יהודה.


ד”ר מיקי גרינאק הינה מנחה לקידום נוער במחוז תל-אביב. מאמר זה מתפרסם כאן כנספח לארגז הכלים שפותחו על ידי צוות “עשינו עסקבציונות 2000. לצפיה במאמרי ארגז הכלים לחצו כאןלהורדת ארגז הכלים המלא בפורמט להדפסה לחצו כאן.


הקדמה

בעבודה עם נוער בסיכון ונוער מנותק ביחידות לקידום נוער מושקעים משאבים נפשיים, אינטלקטואליים וחומריים רבים. זמן רב חולף לעתים עד שניתן להיווכח בצלו של שינוי בעמדות ובהתנהגות של  בני הנוער בכיוון של יעדי הטיפול.  עובדי קידום נוער בשטח והמערכת של תחום קידום נוער במשרד החינוך עוסקים בחיפוש מתמיד של דרכי פעולה ממוקדות ויעילות לעבודה עם אוכלוסיית היעד.

מאמר זה הוא חקר מקרה המציג את דרך הפעולה ואת ההשפעה של המיזם העסקי, “עלית קופי”, אחד מהשירותים הניתנים על ידי היחידה לקידום נוער באור יהודה, על חייהם של  בני הנוער העובדים בו והשותפים לניהולו. השינוי בעמדותיהם ובהתנהגותם של בני הנוער מוצג  מנקודת מבטם בעקבות ראיונות שנערכו עם כל הנערים העובדים כיום במיזם, ומנקודת ראותם של מורה חיילת ושני המבוגרים השותפים להפעלת בית הקפה: שרה סנדרוביץ, הרכזת הטיפולית של בית הקפה, שהיא גם מנהלת היחידה לקידום נוער, ויהודה סדי, הרכז העסקי.

מבוא

המיזמים העסקיים לנוער, המתנהלים בצד חלק מהיחידות לקידום נוער, מופעלים כיום באמצעות שותפות בין תחום קידום נוער במשרד החינוך והיחידות לקידום נוער ברשויות המקומיות, אשלים  וציונות 2000. שני האחרונים מסייעים ביצירת תשתית כלכלית להקמת העסקים ומספקים ליווי ותמיכה מקצועית-עסקית. “עתיד ורוד”, המיזם הראשון, הוקם על ידי היחידה לקידום נוער ברעננה בשנת 1995. הצלחת המיזם ברעננה נלמדה על ידי היחידה לקידום נוער בכפר סבא, שהקימה לאחר שלוש שנים מיזם דומה בשם “אוורסט”. בשנת 2000 נבחר המיזם על ידי ג’וינט  ישראל “אשלים” ליישום ביישובים נוספים כמיזם ליזמות עסקית לנוער מנותק בשם – “מעבר לקשת”.

במרוצת הזמן שונה שם המיזם ל”זה כן עסק”, ועמותת אשלים הקימה בשיתוף ציונות 2000 קרן לטובת המיזם (http:\\noar.education.gov.il). כיום קיימים 28 מיזמים עסקיים, מתוכם 14 ביחידות לקידום נוער (http://wwwzionut2000.org.il ).

תוכניות בנושא יזמות עסקית קיימות בבתי ספר תיכוניים בארץ במסגרת תוכנית “יזמים צעירים” שמוביל ארגון “יזמים צעירים ישראל” הפועל בשיתוף ארגוני הגג JAI) Junior Achievement International) שהוקם בארה”ב ב-1919 (http://www.ja.org) ו-YEE Young Enterprise Europe באירופה. מדי שנה פועלים בתוכניות לטיפוח יזמות חינוכית-עסקית בקרב בני נוער כ-5 מיליון בני נוער ב-104 מדינות בעולם (http:/mop.ort.org.il); בשנה שעברה פעלו בתוכנית 7 מיליון תלמידים (http://www.ja.org). באירלנד הקימו צעירים בסיוע JAI  ו- TTBIZ Travel and Tourism Business חברות הנותנות שירותי תיירות לאחר שלמדו את נושא התיירות והיזמות העסקית (http://www.ttbiz.org).

תוכנית “תעשידע” מיסודה של התאחדות התעשיינים עוסקת זה 15 שנים בהידוק הקשרים בין התעשייה לקהילה. במסגרת תוכנית זו מאמץ מפעל תעשייתי בית ספר והופך לחלק מתוכנית הלימודים. עמותת החינוך של איגוד התעשיינים מבקשת לחולל שינוי חברתי ולצמצם פערים בחברה הישראלית ומזמנת אפשרויות פעולה עם אוכלוסיות של נוער בסיכון במרכז, בפריפריה, במגזר היהוד והערבי (think.org.il). שתי התוכניות מזמנות אפשרויות לאפיקי עשייה מגוונים ולפיתוח יכולות וכישורים אישיים ולפיתוח מוצרים.  תוכנית “תעשיידע” מקיימת תחרות של הממציא הצעיר, לעידוד חשיבה יצירתית והמצאה.

המיזמים העסקיים, המוקמים במסגרת “זה כן עסק” מכוונים לאוכלוסייה של נוער מנותק ונוער בסיכון ביחידות לקידום נוער ברשויות המקומיות ובמסגרות נוספות הנותנות מענה לאוכלוסייה זו.

המציאות התעסוקתית בישראל נמצאת בתהליך שינוי. אפשרויות התעסוקה לנוער הולכות ומצטמצמות, מקומות עבודה מסודרים לנוער ומסגרות עבודה כדוגמת קבוצות עבודה מתמעטים ואפשרויות ההכשרה המקצועית אינן מותאמות למציאות של המשק. בני הנוער מועסקים בעבודות מזדמנות במלצרות, שליחויות, מחשבים, גננות ועוד. מצב התעסוקה של נערים במגזר הערבי קשה עוד יותר. רבים מהם מועסקים מחוץ למקום מגוריהם בתנאים שאינם עולים בקנה אחד עם זכויותיהם המוגדרות בחוק. הם עובדים בעבודות מקצועיות במקצועות הבנייה, בנגרות, במוסכים ובעבודות מזדמנות שונות. האופי  המסורתי של החברה הערבית מצמצם עוד יותר את אפשרויות התעסוקה של נערות (מחאמיד, 2006).

שילוב בני נוער בסיכון ובני נוער מנותקים במיזמים עסקיים מאפשר להם להשתלב במסגרת נורמטיבית, מאתגרת ואטרקטיבית, תוך למידה מעשית והתנסות בלקיחת אחריות אישית וקבוצתית, בקבלת החלטות ובהשתלבות בעולם העסקים האמיתי. אחד מעקרונות הפעולה של תחום קידום נוער במשרד החינוך הוא מכוונות לפתרון ולהעצמה (להב, 1999, 2002). זהו כיוון הטיפול הניתן לבני נוער במסגרת היחידות לקידום נוער. הטיפול מוגדר כתהליך של שינוי ממצב של תפקוד חברתי קיים לתפקוד נורמטיבי יותר, בהתאם למוסכמות החברתיות המקובלות בקבוצה החברתית שאליה שואף הפרט להשתייך (טודרס, 1997;2002). המיזם העסקי הוא אחד השירותים המכוונים לאפשר השתייכות לקבוצה חברתית נורמטיבית, אשר בה ניתן לממש את היכולות האישיות, להוציא אל הפועל את הכוחות של בני הנוער, לספק נגישות למשאבים, לזמן חוויות של הצלחה  ולהביא להעצמה. העצמה מוגדרת כתהליך פסיכולוגי-חברתי רב ממדי המסייע ליחידים ולקבוצות להגביר את השליטה בחייהם ולממש את מטרותיהם. זהו תהליך בעל השלכות נפשיות, חברתיות, כלכליות ופוליטיות, המתרחש בהקשר חברתי (קרומר-נבו, ברק  וטייכמן, 2005). המיזם העסקי והמעורבות של בני הנוער ביחידה לקידום נוער מהווים הקשר זה.

בית הקפה  “עלית קופי” ואוכלוסיית היעד

בית הקפה ממוקם סמוך להיכל התרבות, למתנ”ס ולמכללה ונותן שירות לכל באי המקום. המיזם נפתח בספטמבר 2005 ופועל זה שנה. ימי הפעילות הם: א’-ה’ בין השעות 07:30-21:00, בימי ו’ בין השעות 07:30-12:00. כשנה וחצי הושקעו בתהליכי ההקמה: גיבוש הרעיון ושיווקו, גיוס השותפים ונותני החסות במתנ”ס, איתור בני הנוער והפיכתם לצוות מקצועי, איתור הרכז העסקי, הבניה של דרכי העבודה, הנחיה וליווי הרכזת הטיפולית והרכז העסקי. הקבוצה הראשונה שיועדה לעבוד בבית הקפה מנתה עשרה בני נוער. היא עברה תהליך הכשרה קבוצתי מובנה במסגרת מיומנות השכלתית והכשרה מעשית במרכז הדרכה של “עלית קופי” ובתחנות הקפה שבבית החולים תל-השומר. כיום עובדים בבית הקפה חמישה נערים, שניים מהם מדור המייסדים (הקבוצה הראשונה) והאחרים הצטרפו במהלך השנה. העובדים הוותיקים בבית הקפה מכשירים ומסמיכים את העובדים החדשים. לדברי מנהלת היחידה והרכזת הטיפולית, יש קושי רב בגיוס בני נוער לבית הקפה בשל מיעוט המשמרות שניתן להציע להם.

 

איתור וגיוס עובדים ל”עלית קופי”

תנאי קבלה ראשוני לעבודה בבית הקפה הוא לימודים במסגרת תוכנית היל”ה או במסגרת פורמלית. המועמדים מאותרים על ידי עובדי היחידה לקידום נוער, המשווקים להם את המיזם. תהליך ההכנה לראיון העבודה בבית הקפה נעשה על ידי העובד המטפל האישי של המועמד/ת על פי עקרון “החליפה האישית” (להב, 1999, 2002), שהוא אחד מעקרונות הפעולה בשירות לקידום נוער. ההכנה כוללת כתיבת קורות חיים, איסוף המלצות מחברים, הורים, בני משפחה, מעסיקים קודמים אם יש, מורים בתוכנית היל”ה ואחרים וכן תרגול ראיון עבודה באמצעות משחקי תפקיד. הקבלה למיזם נקבעת על ידי ועדת הקבלה, הכוללת את הרכזת הטיפולית והרכז העסקי, לאחר הראיון ובהתאם לקריטריונים שנקבעו. במהלך הראיון מוצגים למועמדים נוהלי העבודה, תנאי העבודה ו”הקווים האדומים”: הגבולות שאותם לא ניתן לחצות, כגון שקר, איחור למשמרת, השתמטות ממשמרת, השתמטות מניקוי בית הקפה במהלך המשמרת ובסיומה. לדברי המנהלת והרכז העסקי: “ניתן להתמודד עם טעויות אך לא עם שקרים”.

תנאי העבודה ב”עלית קופי”

בית הקפה מופעל  בשלוש משמרות: משמרת בוקר שנמשכת חמש וחצי שעות, משמרת צהריים שנמשכת שלוש שעות ומשמרת ערב שנמשכת חמש שעות. המשמרות מסתיימות בימים רגילים בשעה 21:00. לדברי הרכז העסקי, מווסתים את כוח האדם לפי התנועה בבית הקפה. צהריים וערב הן משמרות שבהן העומס פוחת. כל אחד מהנערים מתנסה בניהול משמרת לבד. הרכז העסקי והרכזת הטיפולית נמצאים ברקע וניתן להתקשר אליהם בכל עת. הם מבקרים בבית הקפה במשמרות השונות. מבקרת קבועה נוספת היא מדריכה חיילת ביחידה העושה את דרכה ליחידה וממנה דרך בית הקפה.

בכל משמרת עובד נער אחד, המנהל בפועל את בית הקפה. בימים שבהם מתקיימים אירועים בהיכל התרבות, עובדים מספר חברי צוות בהתאם לאופי האירוע ולהיקפו.

סידור העבודה השבועי נקבע על ידי הרכז העסקי בתיאום מלא עם הנערים, הרכזת הטיפולית ועובדי היחידה המטפלים בנערים, ובהתאם לתוכנית הלימודים ולפעילות החברתית והמשפחתית של בני הנוער. “אני בדרך כלל עובד במשמרת ערב  וגם בימי שישי כי אני לומד חמישה ימים בשבוע בבוקר. לפעמים אני מחליף מישהו במשמרת צהריחים” (ש. בן 16). לדברי א. (בן 17 ועשרה חודשים), החבר כיום בתנועת “מכבי צעיר”, סידור העבודה מתחשב בלימודים ובפעילות. בשעות הלימודים ובימי פעילות בתנועה הוא אינו עובד בבית הקפה.

בני הנוער מקבלים שכר מינימום בהתאם לגילם. לדברי מנהלת היחידה, המטרה היא להגיע לרווחים שיאפשרו חלוקת מלגות לימודים או מענקי פרישה עם הגיוס לצה”ל. כבכל מקום עבודה מסודר, כל אחד מהם חותם על חוזה עבודה עם קבלתו למיזם. בחוזה מוגדרים תנאי העבודה.

קיים מדרג סנקציות לגבי מי שאינם עומדים בתנאים ובדרישות התפקיד: השתמטות ממשמרת גוררת אחריה השעיה לשבוע, לשבועיים ולעתים גם לחודש. במקרים קיצוניים, כשההשתמטות חוזרת פעמים רבות, ננקטת הרחקה מהמיזם. כל התנהגות, שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות התפקיד ותנאי העבודה, מחייבת שיחה עם הרכז העסקי והרכזת הטיפולית. השיחות מתנהלות באווירה נעימה של בירור וניסיון להבין ולבדוק את הגורמים להשתמטות או לתפקוד לקוי.  לדברי הרכז העסקי, גם בשיחת פיטורין, שבה נעשה סיכום של כל תקופת העבודה במיזם, האווירה מקבלת. נער שפוטר הודה ואמר: “תודה על הכל. קיבלתי מכם כלים”. את חוסר תפקודו הסביר בצורך שלו בשינוי. א. סיפר על מקרה שבו לא פתח את בית הקפה בבוקר: “קרה לי שלא פתחתי בבוקר. זה לא היה מקרה מצדיק… גם כשלא הייתה סיבה מוצדקת לא להגיע, הבינו אותי. יש עונשים על הברזות: לא משבצים למשמרות. גם העונשים זה מה שצריך להיות. לא בעצבים. הרכז אומר נסתדר, אתה תלמד מהטעויות שלך. הייתי באמת צריך ללמוד. טוב שזה קרה כאן בעבודה הזאת. זה יכול היה ליפול על דבר אחר ולהרוס לי הרבה”.

בבית הקפה קיים גם מדרג ביצוע. אחת לארבעה חודשים מעריכים וממשבים שני הרכזים את תפקודו של כל אחד מהנערים. לדברי הרכזת הטיפולית: “…כל משוב ניתן בעל פה ובכתב. על כל משוב חתומים הנער והרכזים. המשוב החתום עובר, בידיעת הנערים, למטפלים האישיים שלהם ומהווה תוכן לעבודה פרטנית”.

ישיבות צוות  וחלוקת תפקידים ב”עלית קופי”

ישיבת צוות מתקיימת אחת לשבוע, ובה משתתפים כל הנערים עם שני הרכזים. חלק מדרישות העבודה במיזם היא השתתפות מלאה ופעילה בישיבות צוות. ישיבת הצוות מתקיימת בימי רביעי בשעה 15:00 ונמשכת כשעה וחצי. בישיבה דנים בניהול השוטף של בית הקפה. הרכזת הטיפולית רושמת פרוטוקול של כל ישיבת צוות. הפרוטוקול, מופץ לכל הנוכחים, לעובדי היחידה ולגורמי חוץ הקשורים ל”עלית קופי” (ללא שמות הנערים). לדבריה, הקבוצה פועלת כקבוצת משימה וההחלטות מתקבלות במשותף. הנערים נותנים זה לזה משוב על תפקודם ומקבלים משוב גם מהרכזים. הם דורשים לקבל את המשוב על תפקודם כאנשי מקצוע. אחת הדוגמאות לדרישה כזו היא בקשה של אחד הנערים למשוב על הדרך שבה הוא “סוגר משמרת” בבית הקפה בערב. הוא ביקש לדעת אם הנער שפותח את בית הקפה בבוקר מרוצה מ”הסגירה” שלו.

בכל ישיבת צוות מחליטים על שיפור, שינוי, שדרוג מוצרים, מבצעים, מחירים, ביצוע של רעיונות שעלו, כמו ארגון מתנות לחג מ”עלית קופי”, בחירת עובד מצטיין חודשי, חלוקת תפקידים ואחריות. יש אחריות ספציפית ויש אחריות על הביצוע הכולל. תפקיד האחראי על הביצוע כולל וידוא שכל אחד מבעלי התפקידים ביצע את המוטל עליו באותו שבוע. תפקידים נוספים הם: אחראי על משקאות קלים, אחראי על ספקי מאפה, אחראי על ספק גלידות, אחראי על ציוד מתכלה, אחראי על כוח אדם, חונך קבוע של עובדים חדשים. אחת לשבועיים או שלושה יש רוטציה בתפקידים. מטרת חלוקת התפקידים והרוטציה היא היכרות עם כל הספקים, התנסות בקשר עם ספקים, רכישת ידע וקבלת אחריות על המלאי.

לדברי הרכז העסקי, אפשרויות הקידום בבית הקפה מוגבלות, ולכן יש חשיבות רבה לחלוקת תפקידים, להתמחות, ללמידה, להכרה ולתגמול. החונך הקבוע של העובדים החדשים מקבל תשלום על שעות החניכה. קיימת תוכנית חניכה מובנית המגדירה רשימת מטלות יומית, שעל החונך לעמוד בה. קיימת גם רשימת מטלות לכל משמרת. לדוגמה: כל משמרת בוקר מנקה שני ארונות. בחירת מצטיין חודשי על ידי הנערים היא סוג של הכרה ותגמול. הבחירה נעשית באופן חשאי. בבית הקפה יש קופת תשרים  (“טיפים”). הוחלט על קופה משותפת וחלוקה שווה בין הנערים. יתרת כספי התשרים משמשת את הצוות לפעילויות חברתיות: בילוי במסעדה, “על האש” וכד’. עובד חדש שהגיע ביקש לשנות את ההחלטה לגבי חלוקת התשרים, כדי שהעובדים יקבלו תשרים לפי עבודתם בפועל, אך שאר חברי הצוות החליטו להשאיר את החלוקה השווה.

לישיבות הצוות יש חשיבות רבה בעיני הנערים. לדברי א. (בן 17 ועשרה חודשים): “בישיבת צוות, שמתנהלת פעם בשבוע יושבים חברה צעירים, מתחת ל- 18 וממש מנהלים עסק, מה היה השבוע ואיך צריך שיהיה. זה עסק של נוער… זה כמו יום מנהלים כזה. כל אחד מדבר על משהו, שעבר עליו במשך השבוע בקשר למקום. מעלים רעיונות לקדם את המקום. כל אחד אומר את הדעות שלו. הרכזים מדברים על דברים חמורים, שצריך לשנות וגם על דברים טובים שהיו. יש סבב וכל אחד צריך להגיד משהו, דברים שיקדמו. למשל: במכללה אוהבים יותר בורקסים מאשר טוסטים, דברים שיקדמו את המקום מבחינה כספית.”

לדברי מנהלת היחידה, קיים נוהל של סבב סיכום בישיבת צוות, שהתקבל בהסכמה. בסבב כל אחד מהנערים משתף את חברי הצוות האחרים ואומר משהו: הצעות לשיפור, בקשות, עמדות, משוב וכד’. באחת הישיבות אמר אחד הנערים: “אני יודע שאתם כועסים עלי, אז אני מתנצל”. בתגובה על דבריו ענה לו נער אחר: “כל שבוע אתה מתנצל. זה לא פותר כלום”. להלן דוגמה נוספת מתוך פרוטוקול ישיבה לדברים שנאמרו בסבב הסיכום: “אני מרגיש, שהקבוצה השתפרה וגם אני … ומשהו טוב לש. – אתה סוגר מצוין”. הנער שאליו הופנו הדברים אמר בתורו: “אני מתחיל להיות יותר בטוח בעצמי, יותר מאמין בעצמי ומתחיל גם להתחבר לקבוצה. אני רוצה להגיד לרכז העסקי שאני מרגיש לידו יותר פתוח ויכול לדבר איתו וגם לקבל ממנו הערות. לא כמו בהתחלה.”

 

“אני מאמין” של רכזי  “עלית קופי”

לדעת הרכזת הטיפולית והרכז העסקי, כדי להצליח, חשוב לתת דוגמה אישית, להאציל סמכויות ולהאמין בבני הנוער. “צריך לתת דוגמה אישית  … זו עבודה ראשונה של מרבית הילדים. עומדים חצי יום מול מכונת הקפה, זה לא פשוט. אני מדגיש ומדגים את שירות הלקוחות, את החיוך, את האדיבות והחביבות…” (מדברי הרכז העסקי). לדבריו, אי אפשר להצליח אם אין שיתוף פעולה מלא של הרכז העסקי עם הרכזת הטיפולית ועם כל עובדי היחידה לקידום נוער. לדברי הרכזת הטיפולית, יש הפרדה ברורה בין התפקידים של הרכז העסקי והרכזת הטיפולית, אך קיים שיתוף מתמיד והפריה הדדית. שיתוף פעולה זה חשוב במיוחד בסיטואציות, שבהן יש שותפים רבים בעלי אינטרסים שונים. הרכז העסקי מספר שהצליח לרכוש את אמון בני הנוער כשהתממשו רעיונות שהעלו. לדוגמה: אחד הנערים הציע לתגבר את הבורקס ביום שבו יוצאים התלמידים בבתי הספר להפסקות רבות. מימוש הרעיון היה מיידי. התהליך אינו קל ויש קשיים לאורך הדרך. האירוע הראשון, שהתקיים בהיכל התרבות, היוה נקודת ציון, שממנה למדו כיצד להתארגן נכון ולהגדיר לכל אחד מחברי הצוות תפקיד מסוים שהוא ממלא באירוע. גם סידור בית הקפה לקראת האירוע השתנה. נלמדו המקומות שיש להציב בהם את המצרכים כדי לאפשר תנועה מזורזת של  הצוות כולו בתוך בית הקפה ומתן שירות מהיר, טוב ונעים ללקוחות. האירוע השני היה טוב יותר ובשלישי כבר יעלו על דרך המלך. כשמתגלים קשיים, הרכז העסקי מזכיר לנערים, שבית הקפה הוקם עבורם: “אני אומר להם, המיזם שלכם, במובן זה שבעוד חמש שנים, כשכבר יהיה לכם תואר ותבואו לשתות קפה, תראו נערים, שתהיה להם אותה תקווה שאתם מימשתם”. חשוב לו שהתרבות הארגונית תהיה חיובית, שתהיה אכפתיות, שתינתן הזדמנות אמיתית לקחת אחריות: “…אני מאמין שצריך להאציל סמכויות באמת!” הוא מאמין בכך ודואג לכך שהנערים ידברו עם ספקים, יערכו מחקר שווקים, ינהלו משא ומתן ויזמינו בעצמם סחורה. הוא עורך שיחת הכנה עם כל ספק חדש ומסביר לו את מהות המיזם. שני הרכזים פועלים על פי כלל, שטעות או נזק שנעשו בתום לב אינם מכעיסים. אך נזק מכוון, רשלנות, אדישות וזלזול מהווים קו אדום עבורם.

לכל הנערים במיזם יש קוד כספת. אחרי שהם עורכים קופה והתאמה הם פותחים את הכספת ומפקידים את הפדיון. העובדים החדשים עוברים תהליך חניכה במשמרות הראשונות על ידי הוותיקים.

הפעלת “עלית קופי” על ידי בני הנוער

בסוף הקיץ יצא הרכז העסקי למילואים. סמכויותיו חולקו בין בני הנוער, והם הפעילו במשך שבוע את בית הקפה בעצמם. בית הקפה תפקד באופן מלא. במהלך תקופה זו קיים היכל התרבות מופע של ערוץ הילדים. יש אירועים, שבהם מפעילים בנוסף לבית הקפה גם דוכני חוץ המציעים שלגונים, קפה קר, חטיפים וכריכים. המתנ”ס מעמיד לרשות בית הקפה מקום לדוכנים. לפני יציאת הרכז למילואים דנו בישיבת צוות באירוע. הרכז העסקי הציע לוותר על הדוכן ברחבת היכל התרבות, כדי להקל על ניהול האירוע. אחד הנערים יזם הוצאת דוכן לרחבה וקיבל את אישורם של הרכזת הטיפולית והרכז העסקי. פ. סיפר בהתלהבות רבה על אותו יום: “הרגשתי שיהודה חושש ופוחד שלא נסתדר. אני האמנתי שנסתדר… כשהוא נכנס למילואים, הרכזת הטיפולית שכנעה אותו וקיבלתי אישור לעשות מה שאני חושב לנכון… הייתי פה הרבה שעות באותו יום. הייתי מוכן לתרום את כל השעות, אבל הרכז העסקי החליט שהשעות בתשלום”.

ראיינתי את ש. בבית הקפה בעת המשמרת. הרכז העסקי החליף אותו בתוך בית הקפה. ילדה קטנה ניגשה למקרר השלגונים וניסתה לבחור לעצמה שלגון. היא התכופפה אך לא הגיעה לתחתית המקרר. ללא אומר קם ש. ממקומו, הוציא את כל סוגי השלגונים מהמקרר והציגם לעיני הילדה כדי שתוכל לבחור. בסבלנות רבה חיכה להחלטה שלה. רק אחרי שהחליטה, התיישב מולי והמשכנו לשוחח.

 

משמעות בית הקפה עבור בני הנוער

במהלך הראיונות נתבקשו הנערים לומר מהי משמעות בית הקפה עבורם. חלקם הגדירו את המקום כבית שני עבורם. בית חם שיש בו כדי לחזק, לתמוך ולקדם. ח., שעובד  בבית הקפה זה חצי שנה, אמר: “…המקום הזה אצלי בלב. אני מרגיש שהוא שלי. זה בית שני שלי. אני דואג לו. אם מלוכלך מנקים תמיד, שהמקום ייראה פורח ולא נובל. ללקוחות אני נותן את היחס הכי טוב שבעולם… שתמיד יהיה חיוך על הפנים. כשאתה קם בבוקר ומתחיל את היום עם חיוך, זה אחרת. זה חיוך של בית שני”. גישה דומה מבטא גם פ. מקבוצת המייסדים: “בית הקפה זה מקום שהחשיבות שלו עבורי רבה. אני מאריך את הדרך מבית ספר כל יום כדי לראות מה קורה פה…אם החבר שלי במשמרת מסתדר. זה חלק מהחיים שלי. זה בית כמו הבית שלי”. גם לגבי א., שגם הוא מקבוצת המייסדים, בית הקפה מהווה בית שני וקבוצה חברתית: “זה מיזם מגניב שעזר לי להתקדם. אנחנו מרגישים ‘בוסים’…מה שאתה רוצה אתה אומר… אתה מנהל את המקום הזה. דברים שאתה רוצה קורים כאן…זה מן בית שני שלי המקום הזה… זה משהו חברתי. הצוות זה חברים. יש קטע של הטיפים, שאוספים ועושים ימי גיבוש, הצגות, על האש… אני פתחתי אותו, את בית הקפה. כשלא עושים משהו בסדר זה מפריע לי, מציק לי”. ח., שעובד בבית הקפה שישה חודשים, פיתח כלפי המקום רגשות חמים: “בית הקפה בשבילי בעדיפות ראשונה, מעל הכל. מעל הצרכים שלי כמו ללכת לנוח ולישון בבית, חברים, יציאות, בילויים. נקשרתי למקום. כמו אבא וילד שנקשרים יחד. אי אפשר לברוח, יש קשירה בחבל”.

העובדים הפחות ותיקים בבית הקפה מבטאים את חשיבותו הרבה עבורם בכל הקשור ללימודים ולחיי עבודה בעתיד, אך אינם מציגים אותו כבית. ש. בן 17 עובד בבית הקפה זה ארבעה חודשים. לגביו בית הקפה הוא: “קודם כל מקום עבודה. מעבר לזה זה מקום שבא לעזור לנו לשלב עבודה ולימודים. מתייחסים פה קודם כל ללימודים ואחר כך לעבודה. לי זה מאוד עזר…בגלל שכולם באים מקידום נוער, יש יותר חברים. כולם מכירים את כולם. יש פה אווירה של חברות. גם הרכז בא בתור חבר, למרות שהוא מנהל. אפשר להגיד לו כל דבר, כמו שווה בין שווים”.  ש. בן 16 עובד בבית הקפה שלושה וחצי חודשים. לגביו בית הקפה הוא הדמיה של החיים האמיתיים: “מאז שהתחלתי לעבוד כאן אני מרגיש שהמקום פותח אותי לחיים האמיתיים, שזה החיים אחרי צבא”.

בית הקפה מהווה עבור בני הנוער קבוצת השתייכות, קבוצת התייחסות, בית  ומקום למידה. הוא פועל בדרכה של הפדגוגיה הבלתי פורמלית, העומדת בין החיים הריאליים והלמידה האמיתית לבין חלופה אפשרית לסוג של חיים רצויים ולמידה אחרת (קלר, 2005).

 

שינויים שחלו בבני הנוער בעקבות העבודה ב”עלית קופי”

אבן שושן (1979) מגדיר שינוי כהפיכה ממצב אחד למצב אחר. בראיונות שערכתי תיארו בני הנוער מ”עלית קופי” את חייהם לפני כניסתם למיזם העסקי ועתה. תיאוריהם מצביעים על שינוי מהותי בעמדותיהם לגבי נושאים כעבודה וגיוס לצה”ל. חלו שינויים בהתנהגותם בביתם ובחוץ, ביחסיהם עם הוריהם ועם מבוגרים אחרים, עם בנות המין השני ועם חברים. התיאורים מצביעים גם על שינויים בסדר היום שלהם, בהרגשתם לגבי עצמם ובחשיבה על עתידם.

 

שינוי עמדות לגבי השירות בצה”ל

לפני הכניסה של הנערים למיזם “עלית קופי” היה עבורם השירות בצה”ל משהו רחוק שאולי צריך לעשות אותו, אך אין לגביו תוכניות מוגדרות. במקרה הטוב מדובר אולי בשירות קרוב לבית. כיום, חלק מבני הנוער חושבים קצת אחרת. פ. מקבוצת המייסדים הוא אחת הדוגמאות לכך: “לפני שנה לא חשבתי על צבא בכלל. לפני שנכנסתי לקפה חשבתי להיות ג’ובניק, כי חשבתי שלא אצליח בקרבי. היום אני יודע שאני מסוגל להיות קרבי… המדינה מנסה לתרום לך מה שהיא יכולה, למה שאתה לא תתרום?” גם ש.  מתכנן לשרת בחיל קרבי ולהתגייס לגבעתי. א. שינה את דעתו לאחרונה: “רציתי להיות ג’ובניק בשביל להמשיך כאן במקום במקביל לצבא… חשבתי על זה. אני רוצה לעשות צבא. עכשיו אני הולך לחתום דרך ‘מכבי צעיר’ על שנת שירות ואחר כך אתגייס עם הגרעין לנח”ל…הייתי ב’מכבי צעיר’ בכיתה ז’ וחלק מ-ח’ ועזבתי. כאן בקפה פגשתי את הרכז של ‘מכבי צעיר’, התחברנו וחזרתי לתנועה”. השירות בצה”ל קיבל משמעות שונה בעקבות העבודה ב”עלית קופי”. בני הנוער שקודם  לא תמיד הקדישו מחשבה לגיוס או חשבו על שירות קרוב ונוח, רואים כמובן מאליו את הצורך להתגייס ומתכננים שירות קרבי. 

 

שינוי היחס לעבודה

עבור חלק מבני הנוער, “עלית קופי” הוא מקום העבודה הראשון שלהם ועבור האחרים הוא מקום עבודה מסודר וקבוע.  כל חברי הצוות עברו תהליך של הסתגלות לדרישות העבודה,  וחלקם גם התחילו לחשוב באופן שונה על משמעות העבודה בחיים. פ. למד בבית הקפה את משמעותה של עבודה ובעקבות זאת שינה את יחסו לאמו: “אני מכבד יותר את אמא שלי. אני יודע מה היא עוברת בעבודה. אני עוזר לה כמה שאני יכול. קודם לא הבנתי שבית ספר ועבודה לא דומים. בבית הספר השכל מתעייף, אבל בעבודה גם הגוף מתעייף”. ש. מתאר שינוי משמעותי בעמדותיו כלפי העבודה ובהתנהגותו: “אני מאוד מפונק… אני עושה קליק ביד ומיד אבא שלי מביא לי הכל. מגיל קטן זה ככה. מאז שהתחלתי לעבוד אני מרגיש, שאני צריך לפרנס את עצמי. אני חושב מה שווה לקנות, מה חשוב לקנות. זה הכסף שלי …קודם לא ייחסתי חשיבות לכסף. אמרתי, אבא תן 100 שקל. לא חשבתי שהוא קורע את התחת כדי להשיג את זה… הייתי בטוח שהוא יביא עוד 100 שקל… עכשיו אני עובד. העבודה קשה. אני אעשה עוד שעה, עוד 17 שקל. אני חוסך, אני חושב על דברים שאני רוצה לממן לעצמי”. מעבר להבנה של ההשקעה הנדרשת כדי להשיג את הכסף, הפנים ש. את דרישות העבודה והתפקיד:  “…אני חייב להגיע לעבודה בשעה 16:00. אם לא אגיע  אפוטר. כמה שאני עייף אחרי הלימודים אני חייב… מגיע ניקיון של סוף משמרת, אני אומר לעצמי: אל תתעצל, תנקה ואז תלך הביתה”. נראה כי בני הנוער תופסים את עצמם כעובדים המבינים את הנדרש מהם בתפקידם בבית הקפה. ניכר, כי הפנימו את חשיבות העבודה בחיי הוריהם ובחייהם.

שינוי בסדר היום

שינה עד שעות הצהריים המאוחרות בשבתות ובחגים היא נוהג שהשתרש בקרב בני נוער בכלל, ובמיוחד לאחר בילוי עד שעות הבוקר המוקדמות בלילות שבת ובערבי חג. עבור נוער מנותק ממסגרת של לימודים ועבודה, זה הרגל קבוע גם ביתר ימות השבוע. העבודה שינתה את סדר היום של בני הנוער העובדים ב”עלית קופי”. ח. מתאר את הדרך לשינוי שחל בסדר יומו בפתיחות רבה: “אני עזבתי את בית הספר… קודם, לפני שהתחלתי לעבוד בקפה, הייתי קם מאוחר בהרגשה רעה. אמרתי לעצמי: צריך להיות יותר פעיל. אני חייב לעשות עם עצמי משהו, עד שמנהלת היחידה והרכזת הטיפולית התקשרה. אמרתי לה: לא בא לי ללמוד, אני רוצה לעבוד. היא ענתה: תבוא לפגישה אחת… באתי, התרשמתי ואמרתי ננסה … עד עכשיו בית הקפה זו העבודה הכי רצינית שלי, מקום העבודה הראשון שלי. זה משמרות וזה לא נופל על לימודים. בית הקפה מקבל מערכת שעות ודואג שזה לא יתנגש. היום, אם אני יודע שאני עובד בבוקר, אני דואג להשלים שינה… מבחינת לבוא בזמן יש עדיין בעיית איחורים. צריך לתכנן את הזמן”. גם ש. שינה את סדר יומו: “יחסית למה שהיה לפני ארבעה חודשים השתנו דברים. לפני ארבעה חודשים קמתי בצהריים. לא למדתי בבוקר, התחלתי ללמוד בצהריים. לא הייתה לי סיבה לקום בבוקר. כשהתחלתי לעבוד הייתה לי סיבה לקום בבוקר… הלכתי לישון יותר מוקדם ויצאתי פחות, כי לא יצאתי כשיצאו מאוחר”. העבודה בבית הקפה שינתה את סדר היום של בני הנוער. מי שלומדים בבוקר, עובדים במשמרות צהריים וערב. מי שאינם לומדים בבוקר, עובדים במשמרת בוקר. במקום לקום בשעות אחר הצהריים הם קמים לפני שבע למשמרת בוקר. הם עסוקים מרבית שעות היום והערב, מבלים פחות וחשופים פחות לסיכונים וללחץ קבוצתי שלילי.

שינוי ביחסים ובתפיסת העצמי (יחסים עם ההורים, מבוגרים אחרים, חברים, ובנות)

גיל ההתבגרות נתפס אצל הורים רבים כשלב, שבו אין סיכוי לתקשר עם הילדים (גרין, 2002). תהליך האינדיווידואציה של המתבגר במשפחה מכוון לגיבוש זהות עצמאית ובוגרת תוך  התנסויות שונות ויצירת קשרים משמעותיים מחוץ למרחב המשפחתי: עם קבוצת השווים, קבוצות התייחסות שונות ומבוגרים אחרים. כל אלה מובילים לשינוי בדפוסי האינטראקציה במשפחה, לעתים עד כדי עימותים תכופים או חוסר תקשורת (Ackerman, 1980). המעורבות של בני הנוער ב”עלית קופי” יצרה שינוי חיובי במערכת היחסים שלהם עם ההורים ועם אחרים. ח. מתאר שינוי במערכת היחסים ובתקשורת עם חברים ועם אנשים בכלל ואת שביעות הרצון של הוריו מעבודתו: “…היחס כלפי אנשים השתנה. להיות איתם, לדבר איתם בחיוך ובחיים לא להיות גזען ועצבני. קודם הייתי מתעצבן יותר מהר, חייכתי פחות עד שהגעתי לכאן. ההורים שלי תומכים בי בקטע הזה. הם מרוצים. הם יודעים שאלמד מכאן הרבה… עם החברים אני כמעט לא מגיע לוויכוחים. התקדמתי ביחסים עם אנשים”. ש. מתאר תהליך שעבר בבית הקפה, אשר שינה את התנהגותו בבית וגרם נחת לאמו: “…התחלתי להיות יותר מסודר. פעם החדר שלי בבית היה יותר מבולגן. אני לא יכול היום לראות בלגן. לימדו אותי כאן שצריך להיות מסודר ולהיראות מסודר בפני הלקוח. היום אני  לא יכול לראות בלגן ולהשאיר אותו ככה. אמא שלי אוהבת את זה. היום אני מסדר את החדר שלי. קודם היא סידרה. אני לוקח אחריות גם בבית”.

בית הקפה מזמן מפגש והיכרות עם אנשים שונים, מאפשר שיחות בנושאים שונים ומעורבות חברתית עם בנות המין השני. הצורך לשרת לקוחות, לשאול אותם לרצונם, להיות חביב ואדיב, עוזר לבני הנוער להתגבר על ביישנותם, לחזק את ביטחונם בעצמם, לגלות עניין בנושאים מגוונים ולפתח מיומנויות תקשורת עם בני דורות שונים. פ. מודע ליתרון שפותחת בפניו העבודה בבית הקפה: “לפני שנה הייתי בן אדם ביישן יותר …חברות לא היו לי. היום יש לי ידידות… בעבר לקח לי הרבה זמן לתקשר עם בנות כי התביישתי. אני מתבייש עדיין, אבל יכול לדבר איתן… אני מרגיש יותר חופשי עם בנות. זה נתן לי יותר ביטחון. קודם היה לי הרבה יותר קשה להתקשר לאנשים… בית הקפה נותן הזדמנות לשמוע ולדבר על נושאים כמו היחסים שלנו עם הערבים, העבר של מערכת היחסים. זה נתן לי ביטחון לשוחח עם מבוגרים, לשאול שאלות, לקיים דו שיח ממקום של שוויון, למרות שהוא מבוגר ומבין יותר ממני. אנשים מגיעים לבית הקפה ומייעצים לי, אומרים לי: ‘לך תלמד, אל תהיה כמוני משלים פערים בגיל 40 כשיש לי כבר נכד’. אני לומד ממנו, גם המבוגרים יכולים ללמוד ממני הרבה דברים…”

חלק מהנערים דיברו על למידה ועל שינוי משמעותי, שחל בהתנהגותם ובביטחונם העצמי בעקבות פעילותם במסגרת היחידה ובית הקפה. אחד מהם הוא א. מקבוצת המייסדים: “מאז שאני עובד, אמא שלי מאוד מרוצה. היא לא רואה אותי בבית. אני נמצא בעבודה או בלימודים… זה עזר. אני בן אדם אחר מאז שנכנסתי ליחידה ולעסק… אני מתייעץ עם אמא שלי על דברים שאני רוצה לעשות. היום זה אחרת. קודם, כשהיה קורה לי משהו לא דיברתי עם אמי ואחותי. עכשיו אני מתייעץ בכל דבר במיוחד עם אחותי. למדתי  לשתף. קודם הייתי סגור עם עצמי”. א. מתאר את השינוי שחל בתפיסה העצמית שלו ובביטחונו: “לפני שהתחלנו לעבוד חשבתי לעצמי איך אדבר עם האנשים. חששתי איך אהיה לבד במשמרת. עכשיו אני עושה את זה… קודם לא הייתי מסוגל לשבת איתך ככה ולדבר, לענות על שאלות. הייתי מנסה להתחמק… היה כאן כנס הופעתי לפני האנשים… אף פעם, גם בטקסים בבית הספר, לא דיברתי לפני קהל. בכנס גמגמתי, פחדתי, אבל עשיתי את זה. התהליך שעברתי נותן לי להרגיש טוב. לקבל את עצמי. המקום נתן לי הזדמנות להיווכח במה שאני, ביכולת שלי”. גם ש., העובד  הצעיר ביותר בקפה, דיווח על שביעות רצון גדולה של ההורים ממנו ועל פיתוח תובנות, שגרמו לשינוי ביחסים עם הוריו ובהתנהגותו: “יש לי אופי עצל. היום כשאני עובד בקפה אני מרגיש פחות עצל… ההורים מעריכים מאוד את זה שיצאתי לעבוד ואני רוצה להיות עצמאי. רואים שהילד מתחיל להיפתח לחיים, לומד ועובד. זה נותן להם… הכל השתנה ביחסים. אני כבר לא מתנהג כמו בגיל ההתבגרות, לא בבית ולא עם לקוחות בקפה. עם לקוחות חייבים להתנהג יפה. אפילו להיות צבועים קצת. לפעמים אני עונה לאנשים, אבל יש הרבה דברים שאני סופג. בסיטואציה אחרת הייתי נכנס בבן אדם… אדם יותר בוגר כשהוא יכול לא לענות על כל דבר”.

דברי בני הנוער מלמדים על מודעות רבה להתנהגותם ולהשפעתה על הוריהם, חבריהם וכל אדם שבא עמם במגע. על פי דיווחיהם ניתן להתרשם משינוי מהותי שהתרחש בחייהם, בתפיסת העצמי שלהם ובמסוגלות שלהם בעקבות התובנות הללו. הם חשים בשינוי ותופסים את עצמם כאחרים משהיו וכמי שמסוגלים לעשות דברים, שבעבר לא חשבו שהם מסוגלים לעשות אותם.

 

תוכניות לעתיד

אוכלוסיית היעד של בני נוער המטופלים ביחידות לקידום נוער מתאפיינת בדימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית נמוכה וחשיבה קונקרטית. הביטוי ההתנהגותי של מאפיינים אלה הוא תכנון לטווח המיידי והקצר בלבד, ביטויים של חוסר מסוגלות להתחייב ולתכנן לטווח הרחוק וחוסר אמון בסיסי ביכולת. בקרב בני הנוער ב”עלית קופי” חל שינוי משמעותי ביכולת התכנון לטווח הרחוק יותר. השינוי בולט יותר בקרב הוותיקים שבהם ופחות בקרב מי שעובדים תקופה קצרה יותר. פ. מבטא את תוכניותיו לעתיד בבהירות רבה, אך מכנה אותן חלומות: “…יש לי כמה חלומות. החלום הכי קרוב הוא לראות את העסק משגשג. אחר כך סיירת…אני אוהב אתגרים. החלום השלישי שלי זה לצאת מהצבא ולהקים עסק“.  א., בעקבות תהליך השינוי שעבר במהלך עבודתו בקפה, מעז לחשוב על השתתפות בלהקה מחוזית, דבר שבעבר היה נמנע ממנו: “…אם היו שואלים אותי מי אני, הייתי בלי ביטחון עצמי, לא הייתי מוכן לדבר. גם לדברים שיכולים לעשות לי כיף לא הייתי הולך בגלל חוסר ביטחון. מוזיקה אני ממש אוהב. אני מנגן בגיטרה. אני חושב על הלהקה המחוזית. עכשיו אני מוכן ללכת לזה”. הוא מבטא גם תוכניות ברורות לעתיד: שנת שירות ב”מכבי הצעיר”, שירות בנח”ל ואחר כך הקמת עסק בשיתוף אנשים נוספים, בדגם של בית הקפה ופיתוח  עצמי בתחום המוזיקה.

גם לח. יש תוכניות לעתיד, תחילה לטווח הקצר יותר: “…להוביל את בית הקפה לפסגה, לקצה הצוק”.  בהמשך – השירות הצבאי, ואחר כך “…ואולי בעתיד יהיה לי עסק משלי ונקווה שבעסק שלי אדע להשתמש בידע שלקחתי מכאן והשמים הם הגבול לאן שניתן יהיה לרומם את העסק שיהיה לי בעתיד”.

גם העובדים הפחות ותיקים הגדירו מטרות לעתיד. ש. מודע לאופן שבו הוא מתכנן את העתיד ומגדיר יעדים ברורים : “…אני תמיד חושב על הטווח הקצר ולא הארוך. אני לא חושב עדיין על אחרי הגיוס. אני רואה דברים לחצי השנה הקרובה ולשנה הקרובה. יש לי כמה מטרות: לסיים תעודת בגרות, להתגייס לגבעתי, לעבוד וזהו… אחרי השחרור נחשוב”.

ש., הצעיר בין בני הנוער, סיפר על תוכנית לעתיד הקשורה לעבודתו בבית הקפה ולשינוי שחל בו בעקבותיה: “…אני חוסך, אני רוצה לממן לעצמי קורס ספרות. אני חוסך כל שקל להגיע ל-10,000 שקל כדי ללמוד”.

כל בני הנוער במיזם חושבים על העתיד ומתכננים אותו. ככל שגילם עולה ויחד עמו עולה גם הוותק בעבודה ב”עלית קופי”, התכנון מכוון לטווח ארוך יותר. התוכנית להקים עסק עצמאי משותפת למרביתם. גם ש., הצעיר בחבורה, מתכנן מספרה. כל בני הנוער ביטאו הבנה עמוקה לגבי חשיבות הלימודים לעתידם והסכמה להיותם בסיס להצלחה. אחד מהם אף ציין שרק במקרים מעטים אנשי עסקים הצליחו ללא השכלה.

דיון

“עלית קופי” הוא מיזם עסקי המהווה שותפות בין משרד ממשלתי, רשות מקומית וארגוני המגזר השלישי בדרך של התערבות שיטתית ומובנית, העונה על צרכיה של אוכלוסיית יעד בקהילה (נוטמן-שוורץ וגדות, 2003 ). למיזם השפעה רבה על חיי אוכלוסייה זו של בני נוער מנותקים ובני נוער בסיכון. בדרכי הנהגתו ובהתנהלותו מיושמים עקרונות הפעולה  בקידום נוער.

ניהול המיזם בשיתוף מלא של בני הנוער פותח בפניהם עולם של שוויון ערך. רעיונותיהם שווים בחשיבותם לרעיונות המועלים על ידי הרכז העסקי והרכזת הטיפולית. יחס של כבוד ואמון שורר בינם לבין הרכזים, המבטאים אמונה שלמה ביכולותיהם של בני הנוער. קיימת התייחסות רצינית ומעמיקה לכל היבט של חייהם. קיים קשר רציף בין רכזי המיזם לעובדי היחידה לקידום נוער, לרכז ההשכלה, למורים בתוכנית היל”ה ובבתי הספר ולהורים. ההתייחסות לכל המתרחש בחייו של הנער כפרט במקרים של תפקוד ראוי ביותר או לקוי ושיתוף כל הגורמים הרלוונטיים כדי לבטא הערכה ולהחמיא או על פי הצורך לעזור, לתמוך ולקדם – כל אלה עונים על עקרון “הנער כשלם” (להב, 1999; 2002). אחד הנערים אף ציין שרמת התמיכה במקום היא מאה אחוז.

כיום מועסקים במיזם רק חמישה נערים. זהו מספר מועט של בני נוער. לכל אחד מהנערים תוכנית אישית כוללת המתייחסת לצרכים האישיים שלו, ללימודיו ולצרכים החברתיים, המשפחתיים והקהילתיים שלו. סידור העבודה בבית הקפה מביא בחשבון את כל הצרכים הללו ובהתאם לכך נקבעות המשמרות. הרכזים משתפים את כל הגורמים הרלוונטיים בחייו  של כל נער כדי להבטיח את הצלחתו על פי עקרון “החליפה האישית” (להב, 1999; 2002).

שני עקרונות חשובים נוספים, עקרון “תחנת מעבר” ו”מניתוק לשילוב” (להב, 1999; 2002), באים לידי ביטוי בהכוונת בני הנוער לעתיד ובהעמדת הלימודים בראש סדר העדיפויות במיזם מתוך הכרה, שתפקידו המרכזי של נער כיום הוא תפקיד הלומד, והשכלה תוביל אותו להשתלבות בחברה. קיימת הקפדה יתרה על הקצאת זמן ראוי ללימודים, לבחינות, לפעילות חברתית, לאירועים משפחתיים וקהילתיים וכן על מעקב ומעורבות מתמדת מצד הרכזים, העובדים הפרטניים של בני הנוער ומערך ההוראה במסגרת תוכנית היל”ה. ההכרה בחשיבות העבודה, תוכניות הגיוס לצה”ל ותוכניות התעסוקה לאחר השחרור מהצבא מעידות על פעולה  על פי עקרונות אלה.

עקרון “המכוונות לפתרון ולהעצמה” (להב, 1999; 2002) הוא עיקרון מרכזי בהפעלת המיזם העסקי. הפעילות בבית הקפה מהווה תשתית להתנסות בכל התפקידים האפשריים בבית הקפה, תוך  חניכה, ליווי, מתן תמיכה, משוב והערכה והאצלת סמכות. כל אחד מהנערים בבית הקפה פועל כמנהל משמרת וממלא תפקידים נוספים. בדרך זו מפתחים בני הנוער את יכולותיהם ואת תחושת האחריות והמסוגלות לגבי המקום. בנוסף לכך מאפשר פורום ישיבת הצוות לכל אחד מהם להעלות בעיות, להציע רעיונות לפתרונן ולהביאם לכלל ביצוע. מגמה זו של העצמה, שמקורותיה הן תחושת הערכה, הגדרה עצמית חיובית, שליטה פנימית, יכולת קבלת החלטות והתפתחות יכולות ומיומנויות אישיות וחברתיות (Simon, 1994), נמצאה אצל כל הנערים בבית הקפה.

המיזם השפיע רבות על חיי הנערים בכל הקשור למוטיבציה לשרת בצה”ל. כוונות  לשירות משמעותי ולתרומה לקהילה ולמדינה הובעו על ידם בבירור. אחד הנערים אף מתכנן שנת שירות בקהילה. נכונות לתרומה ולהתנדבות נמצאה נמוכה בקרב בני נוער מנותקים ובסיכון ובמיוחד בקרב בנים (Lichter & Grambmeier, 2003). התפתחות של נכונות זו להתנדב ולתרום מהווה ציון דרך משמעותי במעבר ממצב, שבו לא היו מסוגלים להתחייב או לקחת אחריות, כסימפטום לדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון עצמי (גרניאק, דבורה ושמעוני, 2004), למצב של שיפור בדימוי העצמי, בתחושת המסוגלות, בקבלה העצמית  ובביטחון העצמי.

השפעתם של התהליכים שעברו בני הנוער במסגרת העבודה בבית הקפה ניכרת בכל מערכות היחסים שלהם עם עצמם, עם מבוגרים וצעירים ובכלל זה עם בני משפחתם.  ההבנה שהם מגלים כיום לקשיים שמזמן עולם העבודה יוצרת שפה משותפת להם ולמבוגרים, מגבירה את יכולת התקשורת שלהם עם עולם המבוגרים בכלל ועם הוריהם בפרט ודוחקת את הצורך שלהם להתעמת. השעות הרבות שהם מבלים מחוץ לבית בפעילות שיש בה כדי לקדמם, ממעיטות באופן טבעי את החיכוך בינם לבין הוריהם ותורמות לשיפור האווירה בבית. מחויבותם לעבודה ופעילותם העקבית בעבודה ובלמידה, מגבירות את שביעות רצונם של ההורים מהם ויש בהן כדי להפחית את חששם מפני מעורבות של בניהם בפעילות מסוכנת ובלתי חוקית.

בני הנוער במיזם פיתחו מודעות רבה לגבי עצמם. הם מכירים את יכולותיהם ואת חולשותיהם ומגלים נכונות לפעול כדי להמשיך ולהתחזק. הם מודעים לקשיים שלהם, מבטאים אותם בפתיחות רבה ומשקיעים מאמצים כדי להתמודד עמם. הם מבטאים הערכה למאמצים המושקעים על ידי רכזי המיזם ועובדי היחידה לקידום נוער. בית הקפה הפך עבורם לבית שני והם מוכנים להמליץ עליו לכל בני הנוער שמבקשים ללמוד, להתקדם וגם לעבוד, לבני נוער ש”אינם חושבים רק על הכסף”. לדבריהם, צריך לקום מיזם מסוג זה בכל עיר.

כאמור, חלו שינויים רבים ביחסם של הנערים לעבודה. ההתנסות בתפקידים השונים מקדמת אצלם תכונות ומיומנויות הנדרשות כיום ותידרשנה מהם גם בעתיד בעולם העבודה: אחריות, מעורבות, תקשורת ויחסי אנוש חיוביים, אמינות, רגישות לאחר וקבלתו, עבודת צוות, פתיחות ונכונות לקבל ביקורת, ניהול משא ומתן וקבלת החלטות וחשיבה יצירתית. ניתן לומר כי המיזם העסקי הוא דגם יעיל של פעולה, שמאפשר להגיע במשך תקופה קצרה יחסית לתוצאות מרשימות ולשינוי משמעותי בתפקודם של בני הנוער. קיים מתאם בולט בין עוצמת השינוי בעמדות ובהתנהגות של בני הנוער במיזם לבין משך הזמן שהם מעורבים ועובדים בו. השינוי הגדול ביותר ניכר בחייהם של הוותיקים שבחבורה. אחד הביטויים לכך הוא חשיבה ותכנון לטווח הרחוק. נראה כי העבודה מקנה לנערים הרגשה של מסוגלות, תועלתיות, השתייכות ויכולת להשפיע. היא משלבת הכוונה לעולם העבודה העתידי, ומשום כך  מהווה “עלית קופי” עבורם סימולציה לחייהם כבוגרים.

מקורות

אורט (2006). על יזמות.                   http//mop.ort.org.il/yozma/about 4.htm

גרין, ד. (2002). מתבגרים בחלל מתרוקן. בתוך: פנים,  93 – 104.

גרניאק, מ., דבורה, ר. ושמעוני, א. (2004). שילוב בין פעילים מקרב נוער בסיכון לבין מדריכי של”ח צעירים (מש”צים) לקראת פעילות קהילתית ובמהלכה. מניתוק לשילוב, 12, משרד החינוך, התרבות והספורט, מינהל חברה ונוער.

טודרס, ש. (1997). טיפול פרטני אמפירי בקידום נוער. מניתוק לשילוב, 8, משרד החינוך, התרבות והספורט, מינהל חברה ונוער.

 

טודרס, ש. (2002). טיפול אמפירי/ משימתי בקידום נוער – 4 . ראשית הדרך לקידום נוער, משרד החינוך, מינהל חברה ונוער, המכון לקידום נוער.

להב, ח. (1999). נוער בשולי החברה – התופעה ודרכי ההתמודדות. משרד החינוך, התרבות והספורט, מינהל חברה ונוער.

להב, ח. (2002). קידום נוער בסיכון ונוער מנותק בישראל. משרד החינוך, מינהל חברה ונוער.

 

מחאמיד, פ. (2006). מיפוי תעסוקתי של בני נוער ביחידות לקידום נוער במגזר הערבי. נייר עבודה (טרם פורסם).

נוטמן-שוורץ, א. וגדות, ל. (2003). אחריות חברתית של עסקים כלפי הקהילה: התפתחות התופעה בעולם ובישראל והתרומה של מקצוע העבודה הסוציאלית לארגונים. חברה ורווחה כ”ג (2) 167- 183.

 

סילברמן-קלר, ד. (2005). תהליכי למידה והוראה לא-פורמליים: קווים לאפיונה של הפדגוגיה הלא-פורמלית. המכללה האקדמית, בית ברל.

עלית קופי (2006). ישיבת צוות יזמות 20.9.2006. פרוטוקול הישיבה.

ציונות 2000 (2006). יזמות עסקית לנוער, רשימת עסקים. http://www.zionut2000.org.il

קרומר-נבו, מ., ברק, ע. וטייכמן, מ. (2005). תהליכי הכללה של בני נוער בסיכון במסגרת תוכנית ליזמות חברתית-עסקית בחברה למתנ”סים. מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, 22, 33-53.

תחום קידום נוער (2006). יזמות עסקית.  noar.education.gov.il

תעשיידע (2006). עמותת תעשיידע.   http://www.think.org.il

Ackerman, N.J. (1980). The Family with Adolescents, in Carter & McGoldrich, The Family Life Cycle, A  Framwork for Family Therapy. Gardner Press N.Y.

Leichter, D. & Grabmeier, J. (2003). Disadvantaged Youth Less Likely to Volunteer as Teens Study Fidings. WWW.acs.Ohio-state.edu/researchnews/archive/prosocl

 

Simon, B. L(1994).The Empowerment Tradition in American Social Work. Columbia University Press, N.Y.

    TTBiz(2006). What is TTBiz? http://ttbiz.org/about.htm

Young Enterprise(2006) Young Enterprise Learning by Doing.      http://www.ja.org/about_who_stats.shtml